תוספים אנטי-סטטיים הם חומרי עזר פונקציונליים המשמשים בפולימרים, ציפויים, טקסטיל ומוצרי פלסטיק כדי לשפר את הצטברות החשמל הסטטי על פני החומר או בתוכו. לתקנים בתעשייה יש דרישות ספציפיות לביצועים שלהם, כולל אינדיקטורים כגון מוליכות, התנגדות פני השטח, עמידות ויציבות תרמית. בדרך כלל, תוספים אנטי-סטטיים צריכים לשמור על תכונות אנטי-סטטיות יציבות לאורך חיי השירות של החומר, תוך שהם לא משפיעים באופן משמעותי על החוזק המכני, השקיפות או יכולת העיבוד של חומר הבסיס. יתר על כן, לאזורי יישום שונים יש דרישות ספציפיות לריכוז ולפיזור של חומרים אנטי סטטיים. לדוגמה, חומרי סרט דק דורשים התנגדות פני השטח בין 10^9 ל-10^12 Ω, בעוד שחומרי אריזה של רכיבים אלקטרוניים דורשים בקרת מוליכות קפדנית עוד יותר.
לגבי בטיחות והגנה על הסביבה, תקני התעשייה קובעים בבירור כי תוספים אנטי-סטטיים חייבים לעמוד בתקנות הרלוונטיות של רעילות והגנת הסביבה. לדוגמה, תקנת REACH האירופית ותקנות ה-EPA האמריקאיות מטילות הגבלות מחמירות על שאריות מתכות כבדות, מתכלות ביולוגית ופליטת תרכובות אורגניות נדיפות בתוספים כימיים. לכן, בעת פיתוח ויישום תוספים אנטי-סטטיים, על היצרנים לבחור חומרי גלם העומדים בדרישות הגנת הסביבה הבינלאומיות והמקומיות ולוודא שהמוצר הסופי לא משחרר חומרים מזיקים במהלך השימוש, ובכך למנוע פגיעה בבריאות האדם ובסביבה.
שיטות בקרת איכות ובדיקה הן גם חלק חשוב בתקני התעשייה של תוספים אנטי-סטטיים. תקנים בדרך כלל מציינים שיטות לדגימת חומרים, טיפול מקדים ובדיקות ביצועים, כגון בדיקת התנגדות פני השטח, בדיקת התנגדות נפח, בדיקת יציבות תרמית ובדיקת הזדקנות. בדיקות אלו מבטיחות שהמוצר שומר על השפעות אנטי-סטטיות יציבות בסביבות שונות של טמפרטורה ולחות, תוך מתן אינדיקטורים טכניים אמינים ללקוחות. במהלך תהליך הייצור, חברות צריכות גם להקים מערכת בדיקה מקיפה לניטור תנודות ביצועים בין אצוות, ולוודא שכל אצווה של מוצרים עומדת בדרישות התקן.
